דף הבית מפת האתר חוקים ותקנות כניסה לישראל דרכונים יציאה לחו"ל בטוח נסיעות לחו"ל השכרת רכב תחבורה שיט תעופה מורי דרך בתי מלון טיולים מאורגנים סוכנויות נסיעות אתרי תיירות טיים שרינג מועדוני נופש שדות תעופה עידוד השקעות הון קישורים דף קשר TOURISM LAW שונות IFTTA פורום/Forum חיפוש/SEARCH

 

למעלה נאות מרפא עתיקות ומוזיאונים גני שעשועים גנים לאומיים חוף ים קזינו ובתי הימורים כנסים מיצגים פסטיבלים ומופעים רכיבה על סוסים אולמי שמחות יערות מסעדות בריכות ופארקי מים גני חיות קיטנות

גני שעשועים - מגרשי משחקים

ת"א (ת"א) 1736/00 גבריאל אבישר נ' חברת עיר השעשועים בע"מ

תביעה ייצוגית נגד מפעילת הלונה פארק שבגני התערוכה בת"א בשל תורים ארוכים במתקני המשחקים והשעשועים אשר מנעו מהתובעים את האפשרות להשתמש ולהנות מהמתקנים או ממרביתם.

Ingram V. Bus Entertainment Corp. Fla., Hillsborough County Cir. Ct. No. 95-5183, 1996 (פורסם בסקירה משפטית חוברת 211 (סקירה משפטית מן העולם)).

מוות מדום לב בעת רכיבה ברכבת הרים.

ע"א (ת"א) 2027/00 מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה (לא פורסם) (פס"ד מיום 9.12.02)

המשיבה הגיעה למרכז קנדה במטולה כמורה מלווה. לאחר שהשלימה כשני סיבובים על משטח החלקה על הקרח וניסתה לעזוב את המשטח, נפלה ונחבלה בכף ידה. בית משפט השלום קבע כי הוכחה קיומה של רשלנות מצד מתפעלי משטח החלקה על קרח, העומד לרשות הציבור הרחב, אשר כולל בחובו רבים שזו להם הפעם הראשונה בה הם מחליקים על הקרח.

נפסק (כב' השופטים י' גרוס , א' קובו , מ' רובינשטיין ):

  1. "אין ספק כי לא ניתן לדרוש מהמערערת להצמיד מדריך אישי לכל מחליק, ואין בכך כל סבירות".

  2. "יש גם ממש בטיעון המערערות כי מדובר בנסיבות המקרה בהסתכנות מרצון של אדם הבא להחליק ומקבל עליו את הסכנות הרגילות בספורט זה. יפים לכאן הדברים ... מתוך ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113: "מי שמשתמש במתקן ספורט אם כמשתתף ואם כצופה עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות..")שם, בעמ' 126) וכן מתוך ע"א 258/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' נחמיאס פ"ד כט (1) 63: "עלינו לשאול איפה בכל מקרה שלושה דברים: את מידת הסכנה, את הקושי למונעה וההוצאה הכרוכה בכך ואת האינטרס הציבורי שבמתן השירות על אף סכנתו. במאזן השיקולים האלה עלול האחרון להיות עדיף. אין לך מתקן שאיזה 'שלומיאל' אינו יכול להיפגע בו ולהלכה אין לך פגיעה שאין למונעה על ידי נקיטת אמצעים כלשהם. להלכה ניתן לדרוש מכל ספק שיעמיד שומר על יד כל מתקן ומכל בעל בריכה שיעמיד מציל לכל רוחץ, אך דרישות אלה אינן מעשיות ועל כן אין קובעים על פיהן את מידה הזהירות הסבירה הנדרשת מהספק" (שם, בעמ' 75)".

  3. "כך גם בענייננו אין לדרוש להעמיד מדריך לכל מחליק".

  4. "אירועי נפילה עקב החלקה באותו משטח עצמו נדונו במספר מקרים (ע"א (י-ם) 408/98 בן אברהם נ' כלל ; ת.א. 3230/97  (בימ"ש שלום הרצליה בס נ' מרכז קנדה; ת.א. שלום פ"ת 2526/98 בראון נ' מרכז קנדה ), ובכולם נקבע כי אין מדובר במקום מסוכן וכי היתה הסתכנות מרצון מצד הנפגע. מאידך גיסא הועלו אתר החלקה זה ואתר החלקה נוסף על שולחן הדיונים בשני ערעורים שנדונו בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, ובהם הוטלה אחריות על המערערת בצד רשלנות תורמת של הנפגעים. בע"א (חיפה) 597/95 פוגל נ' מרכז תרבות, נוער וספורט (פס"ד מיום 26.6.96- לא פורסם), קובע כב' הנשיא (כתארו אז) סלוצקי כי גם אם מדובר בפעילות ספורטיבית הרצופה סיכונים, אין הדבר פוטר את המשיבה (המערערת שבפנינו) מנקיטת אמצעי זהירות כנגד סכנה מנסיבות שניתן לצפותן. בפסק זה נקבע כי העובדה שמדובר בהחלקה על משטח קרח למי שאינו מאומן לכך יוצרת סיכון של נפילה וכי זו סכנה צפויה שהסתברותה גבוהה. נקבעה רשלנות המערערת בשל אספקת נעלים שאינן תואמות ואי הצמדת מדריך לנפגעת. גם במקרה זה דובר במחליקה שאיבדה את שווי משקלה  בשלב היציאה מהמשטח. במקרה אחר שנדון בע"א (חיפה) 4457/99 נחאס נ' החלקרח בע"מ (פס"ד מיום 30.12.01 – לא פורסם) מדובר היה בנפילה במתקן החלקה על הקרח המצוי בקניון שבמפרץ חיפה. בית-משפט השלום דחה את התביעה בקובעו כי לא הוכחה הפרת חובת זהירות קונקרטית מצד המשיבה, מפעילת האתר. הערעור על כך התקבל ברוב דעות השופטים פינקלמן וגרג'ורה כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת שטמר. במקרה זה המערערת נשענה על הקיר שמסביב למשטח ההחלקה, החלה לצעוד באיטיות כשהיא נשענת על הקיר, ותוך כדי הליכה מעדה ונפלה על משטח הקרח. כב' השופט פינקלמן קובע כי "החלקה על משטח קרח למי שאינו מיומן, יוצרת סיכון של נפילה וסיכון זה גדל ורב כאשר המחליק על הקרח מנסה להחליק בפעם הראשונה בחייו. זוהי, למעשה, סכנה צפויה שההסתברות להתרחשותה גבוהה והנזק הוא צפוי" (סעיף 9 לפסה"ד). אמנם היו במקום שלטי אזהרה, התחזוקה היתה תקינה והיו מדריכים, אך מאחר וספורט הגלישה על הקרח אינו נפוץ בארץ אין לצפות כי כל אדם ידע כיצד להשתמש במתקני ההחלקה ויהיה מודע לסכנות הנשקפות מהם. המערערת היתה חסרת ניסיון בתחום זה ולא קיבלה מעולם כל הדרכה כיצד להחליק. על מפעילת המקום היה לפחות להמציא למערערת הסברים על סכנות הגלישה ולמסור לה דף על אמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם בעת גלישה. לפיכך התקבל הערעור, נקבעה אחריות המשיבה ורשלנותה התורמת של המערערת הועמדה על שליש. לעומת זאת כב' השופטת שטמר, בדעת המיעוט, הגיעה לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. המערערת החזיקה במעקה הקיים סביב המשטח, התקדמה לאיטה לאורכו וכשסיימה לבצע כך שני סיבובים החליקה לפתע ונפלה. אין מקום לקביעת אחריות המשיבה, שכן היו במקום שלטים שהזהירו כי ההחלקה היא מסוכנת. כמו כן "ספורט ההחלקה על הקרח טומן בחובו סיכונים שהם חלק ממהותו של הספורט. לענין זה קובעת ההלכה כי התממשות סיכונים טבעיים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית, כגון נפילה בזמן קפיצה לסל, או התנגשות בשחקן אחר בעת משחק כדורגל או החלקה בעת גלישה על קרח, אינה יוצרת אחריות קונקרטית" (סעיף 4 לפסק-דינה. לביסוס מסקנה זו מאוזכרים הדברים שהובאו לעיל מפרשת ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ). לפיכך מדובר בסיכון רגיל, כאשר "אדם בוגר מודע לכך שהחלקה על הקרח מלווה מעצם טבעה בסיכון של החלקה ומעידה". בכל מקרה לא היה בנסיבות המקרה קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין גרימת הנזק, שכן "גם אם היתה המשיבה מדריכה את המערערת בכניסה או מוסרת לה עלונים ובהם פרטים כיצד עליה להיזהר, לא הוכח כי ישנם אמצעים נוספים או טובים יותר מאשר ללכת לאט, צמוד למעקה, כאשר מחזיקים במעקה. זה בדיוק מה שהמערערת עשתה. בנסיבות אלה לא הוכח כי היה באזהרה כלשהי על עצם הסכנה או כיצד יש להתנהג על הקרח, כדי למנוע את התאונה" (סעיף 5 לפסה"ד). המערערות שבפנינו נאחזות בדעת המיעוט וטוענות כי לא ברור כלל ועיקר איזו עוד הוראת בטיחות היתה מסייעת לתובעת שלא ליפול. התוצאה מקבלת עמדת הרוב הינה כי בכל מקרה שבו לא ניתנת הרצאה מדוקדקת על כל הסיכונים הכרוכים בספורט ההחלקה על הקרח, כולל החלקה ונפילה, בין אם מדובר במחליק מנוסה ובין מחליק בלתי מנוסה, תהא בכך הפרת חובת הזהירות של מרכז הספורט, וזו תוצאה המנוגדת לדין. המשיבה מצידה משליכה יהבה על המסקנות המצויות בפסק-דין הרוב".

  5. "לאחר בחינת כל הטיעונים והנסיבות דעתנו ומסקנתנו הינה כי יש מקום לבכר את עמדת המיעוט, על כל טעמיה ונימוקיה, על פני עמדת הרוב בפרשת נחאס הנ"ל. במקרה דנן לא באזהרה אמורים הדברים, אלא בהצמדת מדריך לכל מחליק בלתי מנוסה, וזו דרישה שאין לאמצה הן מבחינת מדיניות משפטית והן משום שלא הוכח כדבעי כי הדבר היה מונע את נפילת המשיבה".

הערעור התקבל והתביעה נדחתה.

ת"א (תל אביב) 43994/97 זיו נבו נ' נ.כ.ס. ניהול כספים סטודנטיאלים בע"מ ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 10.1.03)

בהיות התובע סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה, הוא נטל חלק באירועי יום הסטודנט, שהתקיימו ב- 15/05/96 באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע (להלן: "האירועים"). "במסגרת האירועים, השתמש התובע במתקן המכונה "השור הזועם" (להלן: "המתקן"). כתוצאה מהשימוש במתקן, נפגע התובע בראשו".

לטענת התובע, "כל הנתבעים ביחד ולחוד נושאים באחריות לנזקיו; נתבעת 1, מכוח היותה מארגנת המתחם בו הוצב המתקן. נתבעת 2, מכוח היותה היוזמת והמארגנת של כלל האירועים, שבמסגרתם הוצב המתקן. נתבעת 3, מכוח היותה נותנת החסות למתחם שבו הוצב המתקן. נתבעת 4, מכוח היותה הבעלים של המתקן, ונתבע 5 מכוח היותו המפעיל בפועל ובעל השליטה במתקן במועד האירוע".

הנתבעים טוענים כי "מדובר באחד מאותם מצבים, שאין בהם כדי להקים אחריות משפטית למאן דהוא זולת התובע עצמו. זאת בין משום שמדובר בסיכון רגיל, בין משום שמדובר בסיכון מרצון ובין משום שלתובע קיים אשם תורם מוחלט. לחלופין, טוענים הנתבעים כי גם אם קיימת להם אחריות כלשהי, הרי שהיא חסרת משמעות, או בעלת משמעות כספית זניחה לנוכח פגיעתו הקלה של התובע".

נפסק (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ):

  1. "המתקן בו עסקינן עונה על ההגדרה הנזכרת ומכאן שיש לראות בו "דבר מסוכן". אין מחלוקת, כי המתקן הינו בבחינת מתקן שעשועים עשוי חומר קשיח דמוי שור".

  2. "לנוכח היותו של המתקן בגדר "דבר מסוכן", ברי כי בנסיבות הספציפיות, שלמרבה הצער התקיימו במקרה הנדון, הוא טומן בחובו סיכון מיוחד (ר' דבריו של כב' השופט חשין בע"א 3124/90 ... בעמ' 113 א-ב).  עצם קיומו של סיכון כאמור, מצריך תשומת לב מיוחדת של הצד המזיק ואין לראותו בגדר סיכון יומיומי, שהניזוק הסכים ליטול על עצמו".

  3. "השאלה המתבקשת היא, מהם אמצעי הזהירות הסבירים בהם היה על הנתבעים לנקוט כדי למנוע נזק מסוג זה או, למצער, כדי להסיר מהם את האחריות בגין התרחשותו. סבורני כי די היה בנקיטת מספר צעדים פשוטים למדי הכרוכים בעלות סבירה, אם לא למטה מכך, כדי להשיג את התכלית הנזכרת. בהקשר זה מקובלות עלי טענות התובע, כי ניתן היה לצפות שיוצבו שלטי אזהרה בדבר הסיכון הכרוך בשימוש במתקן, ויפורטו הוראות שימוש אלמנטריות בו, כגון, תנוחת ישיבה מומלצת, אופן האחיזה ב"מושכות", צורת נפילה וכיו"ב הוראות, שנצטברו מהפרקטיקה של השימוש במתקן. למותר לציין, כי פרקטיקה זו הייתה נחלתם של הנתבעים".

  4. "מנכ"ל נתבעת 3, העיד אמנם, כי מפעילי המתקן התחייבו לתת תדריך מסודר לכל משתמש במתקן, וכי האחראי מטעמם על המתחם, שהיה נוכח במשך כל זמן הפעילות, וידא שהדבר מבוצע בפועל .... ברם, אותו עד לא ידע לנקוב בשם האחראי, וגרסתו נסתרה ע"י עדותו של נתבע 5, מפעיל המתקן בפועל, שהעיד אחרת בחקירתו הנגדית ...".

  5. "בנוסף, סבורני שהנתבעים היו מיטיבים לעשות אם היו מחתימים את המשתמשים במתקן על שובר השתתפות כדוגמת זה שצורף כנספח לתצהיר התובע (נספח "כו"), האוסר את השימוש על קבוצות סיכון מסוימות וקובע כללי התנהגות בזמן השימוש במתקן. כמו כן, מבלי להידרש למומחיות מיוחדת, נקל לקבוע כי מן הראוי שהשימוש במתקן מעין זה יותנה באביזרי בטיחות מינימליים, כגון, כפפות אחיזה לידיים וקסדת ראש. עוד ניתן לקבוע כי אותם חלקי מתקן שעלולים לבוא במגע מזיק עם המשתמש, נעדר השליטה בגופו, יצופו חומר מרכך שיהיה בו כדי למנוע פגיעה מהסוג הנדון. ולבסוף, ניתן היה לצפות כי יותקן מנגנון במתקן, שיפסיק את פעולתו מיד עם נפילתו של הרוכב ממנו, כדי למנוע מצב שבו לאחר הנפילה ימשיך המתקן לנוע ויפגע ברוכב, כפי שאירע במקרה זה".

  6. "המתקן בו עסקינן, הוצב במקום ציבורי לשימושו של הציבור הרחב. התובע, איש צעיר בגופו ובנפשו, ביקש לעשות במתקן את השימוש הרגיל לו נועד ובכך אין כל פסול. אין להלין עליו שביקש להישאר פרק זמן מקסימלי על גבי המתקן, שהרי זו כל תכליתו. אין מחלוקת, כי המתקן היה בשליטתם המלאה של מי מהנתבעים בכל הנוגע לאופן הפעלתו, מהירות הפעלתו ועצירתו. לו סברו הנתבעים, כי שימוש במתקן בפרק זמן של מעל 10 שניות כרוך בסיכון מיותר, היה עליהם להפסיק את פעולתו לאחר פרק זמן זה, ולא לצפות מהמשתמש שיביט לעבר שעונו וינטוש את המתקן מיוזמתו - במיוחד לנוכח האווירה התחרותית הטבעית הנוצרת סביב מתקנים מסוג זה. על כן, אין מקום ליחס לתובע אשם תורם כלשהו".

  7. לענין חלוקת האחריות בין הנתבעים: "בנסיבות המקרה דנן התקיימו הקריטריונים שנקבעו בהלכה הנזכרת. כפי שעולה מהסכם ההתקשרות, שנערך בין נתבעת 1 לנתבעת 3 (ת/2), וממכתבה של נתבעת 1 לנתבעת 2 עובר למועד האירועים (נ/11), פעולתם של מפעילי המתקן נעשתה כחלק אינטגראלי במסגרת פעילותם העסקית של מפיקי האירוע. במילים אחרות, המתקן שימש נדבך אחד, גם אם מרכזי, במתחם שהיה תחת אחריותם של מפיקי האירוע. כפי שנקבע בהלכה הנזכרת, עובדת קיומו של אינטרס עסקי של מפעילי המתקן כשלעצמה, אין בה כדי לגרוע מאחריותם של מפיקי האירוע".

  8. "סבורני כי במקרים כגון דא, בהם מדובר בהפעלת מתקן שנועד לשמש את הציבור הרחב ואינו מוכר לשולח, יש לצפות מן השולח (מפיקי האירוע) כי יוודא את בדיקת בטיחותו של המתקן באופן ממשי, ולא אגב אורחא. קל וחומר כאשר מדובר במיתקן הנחשב, או עלול להיחשב בגדר "דבר מסוכן". כך, למשל, ראוי היה שהשולח ימנה בודק בטיחות מטעמו שיבחן את המתקן, או למצער יוודא שהשלוח עשה כן. כמו כן, ראוי שהשולח יבדוק עם השלוח באופן קונקרטי ככל הניתן, מהם אמצעי הזהירות הנדרשים להפעלת המתקן ויוודא, כי השלוח אמנם נקט בכל אמצעי הבטיחות והזהירות שהוסכמו ביניהם. בהקשר זה, ככל שירבו בדיקות הבטיחות וככל שיובטחו האמצעים שננקטו, כן ייטב. אמנם, ייתכן שתשמע הטענה שפרקטיקה כזו תכביד ותסרבל עסקאות מעין אלה ותפגום בהנאת הציבור. ברם, סבורני שכל עוד בענייני בטיחות עסקינן, אין מקום להקל ראש או באמצעים".

התביעה התקבלה ונקבע כי מארגנת המתחם בו הוצב המתקן, היוזמת והמארגנת של כלל האירועים ונותנת החסות למתחם  יישאו ב- 30% משיעור הנזק הכולל, ואילו בעלת המתקן והמפעיל בפועל של המתקן  יישאו ב- 70% מהנזק.

ת"א (נצרת) 4375/98 גילי מהולל ואח' נ' קבוץ יראון (לא פורסם) (פס"ד מיום 7.1.03)

התובעת מס' 1 היתה בת 12 בעת שהגיעה ביחד עם שתי חברותיה לגן שעשועים שבתחום קיבוץ יראון. הן שיחקו במתקן שעשועים שנקרא "חבית מסתובבת" (או: "הגלגל המסתובב"). "שתי חברותיה נכנסו לתוך הגלגל, ובעזרת תנועת רגליים שדמתה להליכה, החל הגלגל להסתובב, התובעת שנשארה בחוץ אחזה בשתי ידיה בקצוות החבית מבחוץ, גופה נמשך כלפי מעלה ובהיותה בגובה מסוים מעל פני האדמה נפלה ארצה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת קשות זרוע ימין באיזור המרפק".

נפסק (כב' השופט סוהיל יוסף ):

  1. "על אף מראהו התמים, המתקן אינו פשוט כלל וכלל. בניגוד לטענת הנתבע, מהירותו של המתקן תלויה במהירות ובכוח שמפעילים ילדים המשחקים בתוכו. מהירותו תלויה במהירות "ההליכה" של הילדים בתוך המתקן, מספר הילדים שמשחקים בתוכו ברגע נתון, ומידת השתובבותם באותו רגע...מסוכנותו טמונה גם בכך שהילדים המשחקים בתוכו אינם יכולים לבלום אותו באופן מיידי ככל שירצו, ובלימתו נעשית ע"י האטת ההליכה באופן הדרגתי...זהו "מעגל קסמים", כי הרי מהירות ההליכה מאיצה את מהירות הסיבובים של הגלגל, ומהירות הסיבובים מאיצה את מהירות ההליכה של הילדים בתוכו, וחוזר חלילה, ובמצב כזה עצירת המתקן הופכת להיות פעולה לא קלה כלל וכלל".

  2. "אין חולק, כי הנתבע חב כלפי התובעת חובת זהירות מושגית, אם בהיותו המחזיק במקרקעין - גן השעשועים, אם בהיותו מי שייצר והתקין את מתקני השעשועים, ואם בהיותו האחראי על התחזוקה במקום (ר' בענין זה ע"א 145/80 ועקנין נ. מו"מ בית-שמש פד"י לז(1) 125, 114). התובעת, כמו בני משפחתה, וכמו שאר הבנות ששיחקו יחד איתה, היו מוזמנות ואורחות הקיבוץ, ובתור שכאלה היו גם ברי רשות להיכנס לגן המשחקים, שהיה פתוח לכל ולא מגודר...הן בוודאי לא היו מסיגי גבול"

  3. לשאלת חובת הזהירות הקונקרטית: "אין ספק, כי הסיכון שבהרמת ילד לגובה של כ- 2 מטר, על גלגל מסתובב, הינו סיכון בלתי סביר, ואין לומר עליו שהוא סיכון טבעי; ילד המחזיק את משקל גופו בידיו, עלול להיכשל וליפול בהגיעו לגובה של 2 מטר, ילד כזה עלול גם להשלים את "הסיבוב" עד לכדי 360 מעלות ואז ימצא את עצמו עם ראשו ופניו כלפי מטה הישר אל פני האדמה; ואף יותר גרוע מזה, קיימת האפשרות שגופו ייתפס במרווח של ה- 18 ס"מ שבין תחתית הגלגל לפני הקרקע. הסיכונים שמתקן, עם תכונות כאלה, יוצר הינם סיכונים בלתי סבירים, וניתנים לצפיה על-ידי האדם הסביר...".

  4. "אמנם אין זה סביר לדרוש פיקוח צמוד מטעם הקיבוץ על ילדים המשחקים בגן, אך דווקא משום שמדובר בגן פתוח לכל, יש להקפיד הקפדה יתרה בקיום הוראות הבטיחות במתקנים עצמם; המתקנים עצמם צריכם לקיים סטנדרט בטיחות גבוה, כדי להקטין את הסכנות הטמונות בהם, דוקא משום העדר פיקוח, ודווקא משום שהם מיועדים למשחק ילדים, ולא בגירים. במקרה שבפנינו, נעשה ההיפך הגמור. הגלגל המסתובב יוצר ע"י שני חברי קיבוץ, אשר לגבי מומחיותם בייצור מתקני שעשועים לילדים לא הובאו שום ראיות; ומנהל התיירות בקיבוץ אף העידה כי מתקן זה לא נבדק ולא אושר ע"י מומחה בטיחות כלשהוא...".

  5. "מי שחב חובת זהירות כלפי הזולת, חב אותה שבעתיים כלפי ילדים, וככל שהילד קטן יותר, חובת הזהירות מוגברת יותר. ילדים בשל גילם הצעיר, חסרי ניסיון הם, שיקול דעתם אינו כשיקול דעתו של בגיר, והם עלולים להיפגע אם על ידי גורם חיצוני, ואם על ידי מעשיהם הם, שובבותם, סקרנותם, והיענותם לפיתויים; תכונות ילדות מוכרות וצפויות, מגבירות את הצורך בנקיטת אמצעי זהירות קפדניים יותר כשמדובר בילדים (ר' בעניין זה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מ.ת. ואח', פ"ד מז (1) 802)".

  6. אין בניסוחו של שלט האזהרה שהיה מוצב במקום משום אזהרה כלשהי, משום שאין הוא מזהיר מפני סכנות כלשהן ואין הוא מכיל הנחיות כלשהן לשיטת המשחק המומלצת והבטוחה. כל אשר מודיע שלט זה הינו, שאין הוא אחראי לנזק שעלול להיגרם למשתמשים במתקנים. "זהו שלט חסר כל משמעות. ברור הוא שאין הקיבוץ יכול להתנער מאחריותו כלפי צד שלישי, אחריות המעוגנת בדין, ע"י הצבת שלט כזה. זוהי הכרעה שיפוטית הנתונה בידי בית-המשפט".

  7. "...גם קטין, ולענייננו ילדה בת 12, חייב לשמור על בטחונו הוא, ובחודלו עשוי הוא להתחייב באשם תורם". בהתחשב ב"מכלול הנסיבות ובהתחשב בגיל התובעת, ומהות מתקן השעשועים" אין לחייב את התובעת באשם תורם.

  8. "אין ...גם מקום להטיל אשם תורם על ההורים...הורה המגיע לנפוש באתר נופש, ומתארח מספר ימים, אינו חב ברשלנות תורמת משום שהרשה לילדו לשחק בגן השעשועים, המיועד למשחק ילדים. חופש משפחתי כזה מיועד, בין היתר, להוציא את הילדים לחופשי תוך צפייה שהם מסתובבים ומשחקים במקום בטוח...".

נקבע כי הנתבע חב חובת זהירות כלפי התובעת, כי הוא הפר חובה זהו ובמעשיו ומחדליו הרשלניים גרם לתאונה נשוא התביעה, ומשום כך חב הוא לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

ת"א (י-ם) 1535/96 עופר אוחנה נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 1.4.03)

"התובע, יליד 1979, נפגע בעת ששיחק על גבי מגלשה בגן ציבורי בשכונת גילה בירושלים. המקרה אירע ביום 16.1.86 .... התובע עלה, לדבריו, על מתקן עץ גבוה שבקצהו הותקן צינור מתכת לגלישה לקרקע. לגרסת התובע, הוא גלש מצינור המתכת למטה ונחבט בגופו בבטון החשוף שבתחתית העמוד בגובה פני הקרקע".

הדיון פוצל ובשלב הראשון נידונה שאלת הנזק ושאלת הרשלנות התורמת של האם (אסתר).

נפסק (כב' השופט משה רביד ):

  1. "על הורה מוטלת חובת פיקוח על ילדיו. חובה זו משתנה על-פי נסיבות המקרה: גיל הילד, תנאי השטח, ואופי הסיכון (ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ (2) 111, 125; ע"א 310/89 כהן נ' לנטוש, פ"ד מו (1) 402, 4051). גן משחקים צופן בחובו סכנות (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל (1) 141, 157). יש בו מגלשות ומתקני משחקים אחרים שניתן להיפגע מהם, במיוחד שמדובר בילד שהיה בעת האירוע בן 7 והוא אינו מסוגל להעריך את הסיכון שבהחלקה על צינור למשטח בטון. סכנה זו ניתן היה למנוע לו אסתר היתה מתלווה לתובע בדרכו לגן המשחקים. מחובתם של הורים לבדוק שמקומות שאליהם הם מרשים לילדיהם הקטינים ללכת הנם בטוחים (ע"א 621/71 נחום קטין נ' עירית ראשון לציון, פ"ד כו (2) 751, 753; ע"א 441/59 אגד (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, נ' אראמי, פ"ד יד 1302, 1304). הייתי מוסיף לדברים הללו שלוש הסתייגויות: שהיקף האחריות משתנה בהתאם לגיל הילד, למקום שאליו הוא הולך ובמידת הסיכון ובהוצאה הנדרשת למנוע את הסיכון (ע"א 587/73 שאולי נ' מזרחי, פ"ד ל (1) 533,537; ע"א 343/74, עניין גרובנר, עמ' 158 ואילך; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1), 113, 131-132).

  2.  "נראה לי שבנסיבות המקרה תרומת הרשלנות של אסתר נופלת מבחינה מוסרית מזו של אלה שבנו את המגלשה ותחזקו אותה. אחיו של התובע וילדים אחרים באו תדיר למתקן הגלישה ולמזלם לא נפגעו, חרף הסכנה הגדולה שטמונה בשימוש בה. מצב זה יצר יכל ליצור ציפייה בלבב של אסתר שהגן בטוח. יחד עם זאת, כפי שכבר נאמר גן משחקים יש בו סכנות, אמנם לא כמו כביש סואן או ים, אך אין גם להקל ראש בסכנות שקטין בגילו של התובע אינו יכול להיות מודע להם ואסתר כאם חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית בנסיבות המקרה לתובע".

  3. "לאור האמור נראה לי שיש להעמיד את האשם התורם של אסתר על 20%".

בית המשפט קבע כי  לאם יש אשם תורם של 20% ודן בשאלת הנזק. התיק נקבע להמשך דיון בשאלת אחריות הנתבעות.

ת"פ (רחובות) 2231/02 מדינת ישראל נ' קיבוץ גבעת ברנר אגודה שיתופית בע"מ (לא פורסם) (גז"ד מיום 17.9.03)

קיבוץ גבעת ברנר מחזיק ומפעיל עסק של מתקני שעשועים לילדים הידוע בכינויו "בית חלומותי". הוא הורשע, בין השאר, בהקמת 9 מתקני שעשועים בלא היתר עבודות בנייה נוספות.

גזר הדין דן בשיקולי הענישה השונים ומידת העונש הראויה.

ע"א (חי') 2030/04 רחל אג'יאשוילי (קטינה) ואח' נ' חברת "מרגניות פרוייקטים" בע"מ ואח', פ"מ תשס"ג (2), 366

המערערת יצאה מביתה והמתינה להסעה בפתחו של קניון טירת הכרמל. היא השתתפה במשחק עם תלמידים נוספים מבית ספרה, לפיו הם נהגו להיאחז בשתי ידיהם במעקה הנע של המדרגות הנעות בקניון, כשכל גופם תלוי בצד החיצוני של המדרגות הנעות, עד אשר בגובה מסוים מעל פני הקרקע, שמטו את אחיזתם מן המעקה הנע ונחתו על הרצפה שמתחתם.

המערערת עשתה כן ובהגיעה לגובה של מספר מטרים מעל הקרקע, נשמטה אחיזת ידיה ממעקה המדרגות הנעות, היא צנחה למטה מגובה לש 4 מ' ונפצעה.

"בית המשפט קמא קבע כי שהנתבעות נושאות בחובת זהירות מושגית כלפי הקטינה, בהיותן הבעלים או המחזיק או האחראי על הקניון שבו התרחשה התאונה, כשהקטינה היא מוזמנת לקניון", אולם קבע כי לא חלה על הנתבעות חובת זהירות קונקרטית. "המדרגות הנעות כשלעצמן מהוות, לדעת השופטת קמא, "סיכון סביר" בגינו לא קיימת חובת זהירות קונקרטית".

נפסק (כב' השופטים י' גריל ור' חפרי-וינוגרדוב ):

  1. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש נפסק כי חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת לפי מבחן הצפיות, והשאלה היא אם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של מהקרה את התרחשות הנזק, ואם כן, האם אדם סביר צריך היה כעניין שמדיניות לצפות את התרחשותו של אותו נזק. עוד נפסק שם שחובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת ככל שמדובר בסיכונים טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת, הואיל ולאה סיכונים סבירים שחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון.

  2. "...התקנת מדרגות נעות בלב קניון יוצרת סיכון בלתי סביר. מי שאחראי להתקנת המדרגות הנעות בקניון, ...כמו גם מי שמנהל את הקניון שמדרגות אלה מופעלות בו, ומי שאחראי להפעלה השוטפת ולתחזוקה של המקום...נושאים בחובת זהירות קונקרטית כלפי י שעלול להיפגע מן הסיכון הבלתי סביר הנובע מהתקנתן של מדרגות נעות בלב קניון".

  3. "...מתקן המדרגות הנעות משמש כפיתוי ומגרה את ייצר השובבות וההרפתקנות הטבועים בקטינים (לפחות בגילים מסוימים). אין צורך בחוש נבואי כדי לצפות אפשרות התרחשות תאונה במהלך השימוש במדרגות הנעות, ובמיוחד כשהשימוש נעשה על ידי קטינים שמבחינתם המדרגות הנעות אינן משמשות כמתקן למטרה מוגדרת של מער בלבד, אל גם כמתקן משחקים ומעשי קונדס כפי שאכן ניתן לצפות מקטינים, וכפי שהמשיבות היו יכולות והיו חייבות לצפות.

  4. בית המשפט הפנה לפסה"ד בע"פ 196/64 היועץ המשפטי לממשלה נ' בש, פ"ד יח(4) 568 וכן לע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' שדה, פ"ד לט(1) 19 בו נקבעה חבותה של המועצה המקומית לנזקים שסבל קטין כבן 4 שטיפס למטרת משחק על שער עשוי מסגרת ברזל מכוסה רשת שהיה מחובר לגדר שסגרה את החלק האחורי של בית הספר. הגדר והשער תחמו בין חצר בית הספר לבין מגרש פתוח שבו היו מתקני מחשקים לילדים ושם שהה הקטין, שנפצע כשעמד על השער והתנדנד עליו וכתוצאה מכך ניתק השער ונפל".

  5. "...הדרישה להצבת שומר ליד כל מתקן היוצר "פיתוי" וסיכון בלתי סביר לקטין היא אכן הגדר הכבדה שניתן להימנע ממנה אם האחראי על הפעלת המתקן ותחזוקתו ינקוט אמצעי בטיחות וזהירות אחרים שיהא בהם כדי לקדם את פני הסכנה הנובעת משימושם של ילדים במתקנים מעין אלה...נוכחותו של שומר מפחיתה ללא ספק את הסיכון למעשי שובבות וקונדס, ומצמצמת את מידת הסיכון".

  6. בעקבות ע"א 2134/90 סבג נ' אמסלם:"עצם העובדה שלדרגנוע ניתן אישור כדין על ידי הגורמים המאשרים השונים, ועצם העובדה שבתקנות התכנון והבניה לא נדרשים מגנים לחלק האחורי של דפנות הדרגנוע, אינן משום מענה הולם בסוגיית חובת הזהירות הקונקרטית.

הערעור התקבל בדעת רב, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט ע' גרשון .