בתי המשפט

 

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         עניינה של התביעה בשני ארועים בהם גבתה הנתבעת, המפעילה את חברת ההשכרה הידועה בשם Budget, סכומים שונים מהתובע לאחר שזה שכר אחד מרכביה. לא יהא זה למותר לציין, כבר בפתח הדברים, כי דרך פעולתה של הנתבעת במקרים אלה לא מוסיפה לה כל כבוד, ואין אלא להצר על כי לא מצאה לנכון לסיים את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט.

 

2.         ביום 31.1.03 שכר התובע רכב מהנתבעת. בעקבות תאונה בכביש הבקעה, בה נשבר הפנס הקדמי הימני של רכבו, נשלח לתובע רכב חלופי. לאחר כחודש וחצי נדרש התובע לשלם לנתבעת סכום של 10,646 ₪. התובע, שסבר כי הנזק לרכב לא היה משמעותי, דרש לברר העניין. הנתבעת, שטענה כי מדובר בפגיעה במרכב התחתון שהביטוח לא חל עליה,  לא המתינה לתום הבירור, וגבתה את הסכום מכרטיס האשראי שנותר בידיה לפקדון. חלק ניכר מהסכום (6,500 ₪ - הגבול העליון לגביה בודדת) נגבה בערב פסח, כאשר הוא מעמיד את התובע במצב קשה בערב החג, ומחייבו ליטול הלוואות לצורך מימון הוצאות החג. התובע טוען כי הנזק שנגרם לרכב אינו קשור כלל למרכב התחתון, ולא היה כל בסיס לגביית הסכום ממנו.

 

3.         הארוע השני, הקודם בזמנו לראשון, התרחש בעת שהתובע שכר רכב ביום 23.9.02 בשעה 11:30. בכוונת התובע היה לטייל בצפון הארץ, אולם הוא נאלץ לשוב לירושלים בשל אישפוזו של אביו. ביום 25.9.02 בשעה 9:30 התקשר לנציגת הנתבעת בירושלים מבית החולים בירושלים, וזאת הבטיחה כי יבואו לאסוף את הרכב באופן מהיר. בפועל נאסף הרכב בשעה 13:30, כשעתיים בתוך יום השכירות השלישי, והתובע חוייב בתשלום שליש יום שכירות נוסף, חיוב נוסף עבור כסא תינוק, מילוי דלק, חריגה בקילומטראז' וניקוי חריג בשל כתם על המושב האחורי.

 

4.         מחשבונית המוסך שטיפל ברכב בעקבות התאונה עולה כי נגרמה פגיעה למערכת המיזוג של הרכב, והחלפים שהוחלפו קשורים, רובם ככולם, לפגיעה במזגן. בחשבונית אין זכר לפגיעה ב"מרכב תחתון", ועל כך עמד גם השמאי מטעם התובע. הנתבעת כלל לא הבהירה בכתב הגנתה כיצד ניתן לקשר בין הנזקים שנגרמו לרכב ל"מרכב תחתון". בדיון שהתקיים אתמול טען נציגה כי גם נזק לחלקו החיצוני של הרכב הגורם לפגיעה במרכב תחתון מקים את החריג לכיסוי שבסעיף 7.2.3 לחוזה ההשכרה. בטענה זו אין כל ממש. הביטוי "מרכב תחתון" פירושו, כמקובל בפי כל, חלקו התחתי של מרכב הרכב, המכונה בפי העם "שאסי". אף לו היה מקום לפירוש רחב יותר, ולכך אין כל בסיס שעה שמדובר בחוזה אחיד ולנוכח האפשרות כי יש מקום להחיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח בחוזים בהם קיים חוסר שוויון כה מהותי בין הצדדים (השוו ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81, 87; וראו א' ברק פרשנות במשפט (כרך ד', פרשנות החוזה, תשס"א) 634 - 646; ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 312 - 315; א' זמיר פירוש והשלמה של חוזים (תשנ"ו) 30 - 32), לא היו נכללים בו הנזקים המפורטים בחשבונית. למעשה, לא ניתן כלל להבין ולו גם את המחשבה הראשונית של הנתבעת, שבחרה במקרה זה לחייב את התובע בגין הנזק לרכב. על פני הדברים אין דבר בנזק הקושר בינו ובין "מרכב תחתון", וחיובו בגין הארוע יש בו כדי לעורר חשש להתנהלות לא תקינה של הנתבעת בפרשה.

 

5.         לו היתה מכירה הנתבעת בכיסוי הארוע בפוליסה, היה על התובע לשלם לה השתתפות עצמית וכן "דמי טיפול" (סעיפים 5.1.6 ו- 5.1.7 לחוזה). הנתבעת לא הציגה את המסמכים המעידים על גובה ההשתתפות העצמית במקרה דנא, אולם נציגה מסר כי ככל הנראה מדובר בסכום של 380$. מכאן כי היה על התובע לשאת בהשתתפות עצמית ובהוצאות טיפול בסכום כולל של 494$. אציין כי הטענה שהעלה התובע לפיה אין קשר בין הנזק למזגן והתאונה לא הוכחה. התובע הגיש חוות-דעת שמאי מטעמו, והשמאי יכול היה להתייחס גם לעניין זה. מאחר ואין חולק כי המזגן פעל עד לרגע התאונה, והוחלף למחרת, ומאחר והשמאי לא ציין דבר בנושא זה (ולמעשה מחוות-דעתו עולה כי קיים קשר בין הנזקים לתאונה, לנוכח מיקום החלקים שהוחלפו), ומנגנון התאונה מתיישב לכאורה עם הנזק, אין לקבל את טענות התובע בעניין זה.

 

6.         אשר לארוע השני, לעניין זה מקבל אני את גירסת התובע שהעיד בפני, שגובתה גם במכתב שנשלח על ידו לנתבעת בסמוך לאחר הארוע. נציג הנתבעת לא ידע לאמר מתי התקבלה פניית התובע להשבת הרכב, וציין כי לנתבעת אין מענה ממוחשב, ואם היו רישומים בכתב יד - יש להניח כי אלה לא הועברו לסניף המרכזי. דרך ניהול עסקים זו, המנוגדת למקובל בכל גוף המנהל תביעות, יש בה כדי לפגוע בהוכחת טענותיה של הנתבעת, ולפיכך אני מקבל את טענות התובע בנוגע למועד בו ביקש להשיב הרכב ולתשובה שקיבל בעניין זה. התוצאה היא כי לא היה מקום לחייב את התובע בגין שליש יום שכירות נוסף או בגין יום נוסף של שימוש בכסא ילד. יתר הטענות הנוגעות לאירוע זה נדחות, מאחר והתשלומים הנוספים ניגבו בהתאם לחוזה, ודברי נציג הנתבעת בנוגע לצורך בביצוע שטיפה מלאה, אף בכתם לא גדול על הריפוד, מקובלים עלי.

 

7.         לפני סיום אעיר כי מוטב היה לה לנתבעת שלא תעלה את הטענה התמוהה בנוגע לכתובתה אותה מסר התובע בכתב תביעתו, ולמטרת רישום כתובת זו. מאחר והתובע ניסה להוציא לפועל את פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה לכתובת זו, הרי שחשדותיה בעניין מופרכים על פניהם.

 

8.         לפיכך הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה וכי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים דלהלן:

 

א.         סכום של 10,646 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.03 (בהנחה כי זה המועד הממוצע של חיוב כרטיס האשראי של התובע) ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יופחת סכום השווה בשקלים חדשים ל- 494$ ארה"ב על פי השער היציג ביום 1.4.03, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.03 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כ יופחת מסכום זה סכום של 3,824 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום בו שולם לתובע (ככלהנראה בסמוך למועד הגשת נימוקי ההגנה) ועד ליום התשלום בפועל (סכום אחרון זה שולם לתובע כהחזר במועד שלא ננקב בנימוקי ההגנה).

 

ב.         סכום של 2,000 ₪ עבור עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע בעקבות הפרשה, ובפרט זו הנוגעת לחסימת חשבון הבנק שלו ולמועד גביית התשלום באמצעות כרטיס האשראי שלו. פיצוי זה חל בנסיבות העניין הן מכוחו של סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1971 והן בשל דרך הפעולה הרשלנית של הנתבעת בטיפול בעניינו של התובע, המחייבת אותה בפיצוי בגין נזקיו הלא ממוניים, וזאת בהתאם לכלל הידוע לפיו "כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים יותר מכעסו" (ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113, בפיסקה 34 לפסק-הדין).

 

ג.          סכום של 150 ₪ (כולל מע"מ) עבור תשלום היתר בנוגע להשכרת הרכב מיום 23.9.02. לסכום זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.9.02 ועד ליום התשלום בפועל.

 

ד.         הוצאות משפט בסכום של 800 ₪.

 

 

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א באב תשס"ד (29 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                            __________________

                                                                                                                   רם וינוגרד, שופט