השכרת רכב
הסדרת העיסוק בהשכרת רכב
תחום השכרת הרכב הוא תחום מעורב בין דיני התיירות
לבין דיני התחבורה. בעבר חלו על תחום זה הוראות חוק שירותי תיירות, תשל"ו
– 1976
והוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור,
הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה
–
1985. ביום 15.1.1998 הוצא תחום השכרת הרכב
מהגדרת "שירותי תיירות" שבחוק שירותי תיירות ולפיכך אין חוק שירותי תיירות חל על
השכרת רכב (בחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998
(תיקוני חקיקה), התשנ"ח –
1998 ס"ח התשנ"ח, 47, 54).
הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור,
הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה –
1985 הן הוראות תעבורתיות בעיקרן.
צו הפיקוח חל על הסעת סיור, על הסעה מיוחדת ועל השכרת
רכב. במונח "השכרת רכב" הכוונה היא להשכרת כלי רכב לנהיגה עצמית או ע"י נהג שהועמד
לרשות השוכר ע"י המשכיר.
הוראות הצו מחריגות מכלל תחולתן רכב שיש עליו הסכם של
מקח אגב שכירות (ליסינג מימוני).
ההוראות העיקריות החלות לגבי השכרת רכב הן:
-
יש צורך ברשיון מאת המפקח על התעבורה;
-
אין להשכיר רכב לשם הסעת נוסעים בשכר וחל איסור על הסעת נוסעים בשכר
ברכב השכרה;
-
חובה על עריכת הסכם השכרה בנוסח אשר אושר על ידי המפקח על התעבורה
ובו פרטים בדבר פרטי השוכר ומענו, מספר רשיון הנהיגה שלו ופרטיו, מועד מסירת הרכב
לשוכר, תקופת השכירות, קריאת מונה הקילומטרים וקריאת מונה הדלק בעת המסירה,
ביטוחים, מחיר השכרת הרכב.
-
|
|