סמכות שר הפנים בכל הקשור לאשרות כניסה ורשיונות ישיבה היא סמכות שבשיקול דעת.

יחד עם זאת כבר נפסק כי:

"שקול דעתו של שר הפנים לעניין חוק הכניסה לישראל נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת".

בג"צ 3403/97 אנקין ואח' נ' משרד הפנים, פ"ד נא (4) 522, 524 (בדברי כב' השופטת ד' בייניש).

ראו והשוו גם בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728, 770 (בדברי כב' השופט מ' חשין ).

מכך יש להבין, כי כאשר שר הפנים מגלה את נימוקיו לסרובו להעניק אשרת כניסה או רשיון ישיבה, הרי שנימוקים אלו עומדים לביקורת בג"צ.

עע"מ 9993/03 דלאל עטא מוחמד חמדאן ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נט (4) 134

"המערער, אזרח ירדני, נשוי למערערת שהיא תושבת ישראל. לאחר נישואיהם, ביום 12.5.1994, הגישו השניים למשיב בקשה ליתן למערער מעמד של תושב קבע בישראל. ביום 31.10.1996 נעתר המשיב לבקשתם והודיע למערער כי עליו לעבור במסלול "ההסדר המדורג" לקראת קבלת מעמד כאמור.

הליכים אלו הופסקו על ידי המשיב בעקבות הליכים פליליים שננקטו נגד המערער, מהם זוכה בסופו של דבר בבית המשפט העליון.

עתירה מנהלית שהגיש כנגד החלטה זו נדחתה.

נפסק (כב' השופטת ד' בייניש ):

1. "הקריטוריונים למתן רישיונות ישיבה בישראל אינם קבועים בחוק ואף לא בתקנות. על פי סעיף 2 (א) (4) לחוק הכניסה לישראל, הסמכות להחליט בעניין רישיונות קבע מסורה לשר הפנים, ובמסגרת סמכות זו נתון לו שיקול דעת רחב. עם זאת בית משפט זה חזר וקבע כי שיקול דעתו של שר הפנים לענין חוק הכניסה לישראל נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול הדעת של כל רשות מינהלית אחרת...."

2. "...במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהכרעה בבקשות ליתן מעמד לזר בישראל, רשאי הוא לשקול שיקולים הקשורים לעברו הפלילי של המבקש וכן שיקולים הקשורים לסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה ולשלום הציבור. כך, עפ"י חוק באשר למבקש שיש לו זכות לקבל מעמד בישראל על פי חוק השבות, תש"י – 1950, וכך בוודאי באשר לבן או בת זוג של תושבי ישראל או אזרחיה... ".

3. בפרשת מלבסקי נפסק כי "שר הפנים רשאי לקבוע קימו של עבר פלילי כפי שרשות מינהלית קובעת בדרך כלל עובדות המשמעות תשתית להפעלת סמכותה. בדרך כלל הרשות המינהלית קובעת עובדות על יסוד ראיות מינהליות הבאות בפניה, ואף לצורך הפעלת שיקול דעתו של שר הפנים לשם הוכחת עבור שהפלילי של המבקש, אין צורך בהרשעה על ידי בית משפט בהליך פלילי. בפרשת מלבסקי הנ"ל אושרה שוב ההלכה כי מבחינה עקרונית די בראיות מינהליות כדי להוכיח עבר פלילי לצורך ביטול תעודת עולה ואזרחות, וכי אין הכרח בהרשעה , ובלבד שהובאו בפני השר "ראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות...".

4. "...זיכוי בפסק דין פלילי אינו חוסם בהכרח את דרכה של הרשות המינהלית לייחס עבר פלילי לאדם המבקש לקבל מעמד בישראל".

העתירה נדחתה ברב דעות, כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת א' חיות.

בג"ץ 8093/03 סרגיי ארטמייב נ' משרד הפנים ואח', פ"ד נט (4) 577

אמו של העותר הפכה לאזרחית ישראלית בהיותה נשואה לבן של יהודי שעלה עימה. העותר הגיע אחריה לישראל, כשבידו אשרת תייר. הוא נשאר בארץ בלא אישור כדין ונעצר.

נדונו טענות העותר לענין הוכחת יהדותו ויהדות אימו וכנות הטענה. כן נדונו נהלי משרד הפנים למתן תושבות ארעית (רשיון לישיבת ארעי) לבן של אזרח ישראלי (שחוק השבות אינו חל עליו) אם מדובר בקטין אשר נלווה להורה בעת כניסת ההורה לארץ, ואשר היה בחזקתו של אותו הורה בשנתיים שקדמו לכניסתם לארץ.

נפסק (הנשיא כב' השופט א' ברק ):

"...שר הפנים הוא "שומר סף של המדינה.  נמסרה לו הסמכות להעניק אשרות ורישיונות לישיבה בישראל. זו סמכות שבשיקול-דעת. עליו להפעילה בסבירות, ככל סמכות שלטונית אחרת. טוב עשה כשקבע קריטריונים ברורים ואחידים לשם כך.... טוב עשה כשהותיר פתח להפעלת שיקול דעת חורג במקרים המצדיקים זאת. אף הקריטריון הרלוונטי גופו – סביר הוא".