בית המשפט לתביעות קטנות

מאת עו"ד רוני גולן

הסמכות

סמכותם של בתי המשפט לתביעות קטנות מוגבלת לתביעות המוגשות על ידי יחיד לתשלום סכום שאינו עולה על התקרה הנקבעת מעת לעת או למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול העסקה ובלבד ששווי המצרך או התיקון או סכום העיסקה אינו על תקרת סמכותם^[2]. נכון ליום 1.9.08 עומדת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות על סך 30,000 ש"ח^[2א].

יחד עם זאת, נקבע, בפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי תאגיד יכול להגיש תביעה שכנגד בבית המשפט לתביעות קטנות^[2ב].

סדרי דין ודיני ראיות

על פי סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 בית המשפט לתביעות קטנות "אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר. בית המשפט לתביעות קטנות כפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים, דהיינו - תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976. בית המשפט צריך לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה".

"היעילות אינה אמורה לבוא על חשבון הצדק אלא על השניים לצעוד יחדיו. אסמכתא משפטית לכך מופיעה בהוראות החוק שהובאו לעיל. אמנם נקבע כי בית המשפט רשאי לסטות מסדרי הדין, אך בהיתר זה:" יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט ותקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות [הדגשה לא במקור])"^[2ג].

אשר לגבי דיני ראיות, נקבע באותו סעיף כי "בית המשפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר". מדובר ברשות ולא בחובה ואין מדובר על החרגה כוללת של דיני הראיות מתחולה בבית המשפט לתביעות קטנות.

ייצוג בידי עורכי דין

על פי סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 הייצוג על ידי עורך דין בבית המשפט לתביעות קטנות הינו ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

העובדה כי מנהל חברה המייצג אותה בדיון הוא עורך דין, אין בה, כשלעצמה, משום עילה להתיר לצד השני להיות מיוצג על ידי עורך דין^2ד].

בהנחיה עקרונית של נציבת קבילות הציבור על שופטים נקבע כי "אם וככל שסורבה בקשתו של צד לייצוג, אין מקום לכך שעורך הדין ימשיך לשבת באולם בית המשפט, יעיר הערות וישיא עצות וייטול - הלה למעשה - חלק פעיל במשפט. פעילותו של עורך דין כ"יועץ" של צד בבית המשפט לתביעות קטנות כמוהו כייצוג מלא או חלקי המתנהל בצורה בלתי-תקינה על-ידי מי שלא הורשה לייצג"^[2ה].

המועד למתן פסק הדין

על פי תקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 על בית המשפט לתביעות קטנות לתת את פסק דינו מיד בתם הדיון והוא רשאי לדחות את המועד לתקופה שלא תעלה על 7 ימים מתם הדיון.

מקום השיפוט

בניגוד לכלל המקובל, כי התובע הולך אחר הנתבע, כלומר תובע את הנתבע בבית משפט אשר בתחום סמכותו נמצא הנתבע או מקום עיסקו, נקבע בסעיף 67 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 כי שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין מקום שיפוט, אשר תגברנה על הסכם בין הצדדים. מדובר בסמכות חריגה. תקנות כאלה הותקנו (תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976) ותקנה 2 מונה חמש חלופות עיקריות למקום שיפוט).

הסמכות לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש

במרבית התביעות נתבע פיצוי בגין עגמת נפש (או אבדן הנאה).

מפעם לפעם עולה השאלה, האם מוסמך בית המשפט לתביעות קטנות לדון רק בנזקים מוחשיים או שסמכותו משתרעת גם לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש.

כך לדוגמא, בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (כב' השופטת ד' בית אור) אשר דן בתביעתם של אוהדי מכבי תל אביב אשר הזמינו חבילת תיור למשחק גמר בכדורסל בחו"ל ולא יצאו אליה סבר כי אין בסמכותו לפסוק פיצויים על עוגמת נפש:

" …מדובר בתביעה בגין פיצויים על עוגמת נפש שנגרמה לתובעים וכידוע בית משפט זה איננו פוסק פיצויים בגין עוגמת נפש אלא אך ורק פיצוי עבור נזקים שנגרמו בפועל למי שנפגע על פי הוכחת נזקים שאותה יש להביא בפני בית המשפט…

 …פיצוי בגין עוגמת נפש הוא פיצוי שיש לקבוע עפ"י סולם כלשהו, שלבית משפט זה אין את הכלים לעשות זאת. אין אפשרות לקבוע שבתיק מסויים זכאי התובע לפיצוי בגובה הסמכות שבית משפט זה מוסמך יפסוק (השיבוש במקור, ר.ג.) ובתיק אחר הוא זכאי לפיצוי בגין סכום נמוך יותר"^[3].

על קביעה זו ערערו התובעים^[4] ובית המשפט המחוזי (כב' השופט ניל הנדל) קיבל את ערעורם והחזיר את התיק לבית המשפט לתביעות קטנות, בקבעו:

"הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות מוגבלת בסכום התביעה (ראה סעיף 60 (א (1) לחוק בתי המשפט). ברם, משנקבע הסכום, אין העדפה עקרונית לראש נזק אחד על ראש נזק אחר. כפי שניתן לתבוע בגין נזק ממוני כך ניתן לתבוע בגין נזק שאינו ממוני. ככלל, אין זה קל להוכיח נזק לא ממוני, וייתכן כי כלל זה נכון ביתר שאת בתביעות קטנות, בשל סוג הנושאים המגיעים לבית משפט מיוחד זה. עם זאת, הוצגו לעיל דוגמאות מתאימות לפיצוי נזק בגין עומת נפש. על בית המשפט, לרבות בית משפט לתביעות קטנות, לשקול את הענין במשורה^[5]. אך חובתו לשקול".

ועוד:

"נדרשתי לסוגיה זו בענין אחר בו קבעתי: "ניתן גם ניתן לחייב בגין עוגמת נפש בהליך המתנהל בבית משפט לתביעת קטנות. נכון כי המדובר באומדנה, אך אין מניעה שבית משפט יערוך אומדנה בהליך של תביעה קטנה. סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות מוגבלת בסכום, אך הוראת סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 פיצויים בעד נזק שאינו של ממון, אינה חורגת מסמכותו. אבהיר כי יתכן שבאופן מעשי קשה להוכיח תביעה בגין עוגמת נפש בבית משפט לתביעות קטנות. ברם, אין הדבר בלתי אפשרי. טול לדוגמא מקרה בו סוכן נסיעות מתרשל באופן הפוגע ביכולתו של לקוח ליהנות מחופשה שנתית. דוגמא נוספת – מקרה בו צלם, ששירותיו נשכרים לחתונה מחליט ברגע האחרון לא להתייצב" (ברע 777/00, דודפור נ' חברת ש. רפפורט)".

בית המשפט החזיר את התיק לבית משפט השלום, אשר פסק לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 1,500 ש"ח "עבור עוגמת נפש שנגרמה עקב ביטול נסיעתם למשחקי הגמר בסלוניקי"^[6].

ערעור על פסיקת בתי המשפט לתביעות קטנות

על המבקש לערער על פסיקתו של בית משפט לתביעות קטנות, לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. את הבקשה לרשות ערעור יש להגיש תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין (תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976). "...אך ברור כי אם נדרשה המצאה של פסק הדין יש למנות את התקופה מיום ההמצאה" (רע"א 6297/02 איזבלה גולד נ' גאולת הכרך בע"מ^[7].

ימי פגרות בית המשפט (סוכות, פסח והקיץ) אינם באים במנין הימים להגשת בקשת רשות ערעור, ממש כפי שהן אינן חלות בעניינים אזרחיים אחרים (רע"א 6297/02 הנ"ל).

לעומת פסק הדין, עליו ניתן לבקש רשות ערעור, הרי שעל החלטות של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר ניתנו לאחר מתן פסק הדין, לא ניתן כלל להשיג^[8].

"...התערבות ערכאת הערעור בפסיקת בית המשפט לתביעות קטנות, נעשית אך ורק במקרים הדורשים זאת באופן מובהק" ^[9].

"העקרונות אשר לפיהן יש לנהוג במתן רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות צריכות להגזר מהמטרה שלשמה הוקם בית משפט, זה שבו הותר לסטות מדיני ראיות ופרוצדורה,(ס' 62 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984), שבו אין מרשים בדרך כלל הופעת עורכי דין (שם, ס' 63) ושבו מדובר בסכומים קטנים יחסית. הקמת בית המשפט לתביעות קטנות היתה כדי לאפשר דיון מהיר וקצר וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט. מסיבה זאת נקבע כי אין זכות ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות אלא ברשות מיוחדת ואף אם תינתן הרשות לא יישמע הערעור בפני הרכב של שלושה שופטים אלא בפני שופט אחד.

...

לסיכום: רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה וברורה ופשוטה ואילו כשמדובר בנושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד משמעית לא תינתן בדרך כלל רשות ערעור אפילו אם מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או צבורית אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית בנושא שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בו כאשר רצוי שלא להנציח פס"ד מוטעה המשמש לאותו בימ"ש תקדים לתביעות דומות" ^[9א].

ערעור לבית המשפט העליון

לשון החוק איננה שוללת אפשרות של בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. נפסק על ידי בית המשפט העליון כי "נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה - בגלגול שלישי - להינתן במשורה שמבשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור "רגילות" ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר; אחרת - תסוכל כוונת המחוקק, שמשמעה הליך חסכוני שאינו מטיל הוצאות גדולות על הצדדים, ומהיר, שאינו גוזל מזמנם יתר על המדיה. הליך ערעורי בבית משפט זה עשוי לייקר את ההליכים משמעותית לצד הנפגע"^[9ב].

בית המשפט העליון דחה^[10], בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. עילת הערעור היתה כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא נימק את פסקו.

באותו ענין, נרשמה המשיבה לטיול קבוצתי למרוקו ושילמה את תמורתו. יומיים לפני מועד הנסיעה בוטל הטיול על ידי ראש קבוצת המטיילים עקב המצב הבטחוני, שנוצר בשל פרוץ המהומות בשטחים בספטמבר 2000 והשפעתו על ביטחונם של ישראלים השוהים במדינות ערב. החברה מארגנת הטיול (שבינתיים נכנסה להליכי פירוק) השיבה את הסכום ששולם בניכוי 500$ דמי ביטול. המבקשת מצידה הציעה למשיבה לפצותה בסכום דמי הביטול באמצעות שוברים לניצול במסגרת טיולי חו"ל של המבקשת. המשיבה סירבה להצעה ותבעה את הסך של 500$ בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט לתביעות קטנות אימץ את גרסת המשיבה בכללותה אולם חייב את המבקשת לשלם למשיבה 400$ ולא 500$, ללא שנימק בפסק דינו מה הביאו לפסוק את הסכום האמור. מפרוטוקול הדיון עולה כי סכום זה נפסק נוכח הצהרת המבקשת כי סך של 100$ נגבה על ידי ראש הקבוצה עבור כל אחד מן המטיילים בהליך אחר.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי יש להבין מפסק הדין שבית המשפט לתביעות קטנות קיבל את גרסת המשיבה המפורטת בכתב התביעה.

בית המשפט העליון (כב' השופט א' ריבלין) דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו:

"הגם שפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מנוסח בתמציתיות רבה, עולה ממנו כי בית המשפט אימץ את גרסת המשיבה בכתב תביעתה, לאחר שזו אושרה בעדותה בבית המשפט…הגם שרצוי היה, כי בית המשפט ינמק את החלטתו ביתר פירוט, אף כי בצורה תמציתית, כאמור שתקנה (השיבוש במקור. ר.ג.) 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, כאמור בנסיבות העניין, הרי שלא מצאתי בכך עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאשר את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות".